פסק-דין בתיק עב"ל 203/10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט יצחק לובוצקי; בל 3999/04) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע מוחי בו לקה ביום 30.4.03 כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

            להלן עיקר עובדות המקרה, ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו :

2.         המערער, יליד 1949, טפסן בניין במקצועו, הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין חולשה בפלג גוף ימין. תביעתו נדחתה בהודעת פקיד תביעות מיום 26.1.04, מהטעם כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של המערער שהביאו לפגיעה הגופנית. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.

3.         הצדדים נחלקו בבית הדין האזורי בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המערער ונסיבותיו. לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות, ניתנה החלטה ביום 9.3.08 על ידי בית הדין האזורי, בה נקבע כי הובאה ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג ביום 30.4.03. על פי ההחלטה, באותו יום אירעה תקרית בעבודתו של המערער בה עובד אחר קילל וגידף את המערער לאחר שהלה התרה בו שיזדרז עם חיתוך הקרשים. בעקבות התקרית המערער נדהם וחש בכעס ובעלבון, המשיך לעבוד כשהוא מתוח ועצבני מאוד, ולאחר מספר דקות החל להרגיש ברעד, שיתוק חלקי בפנים וחולשה בפלג הגוף הימני. המערער פונה לביתו ומשם פונה לבית החולים לניאדו שם אובחן כי לקה באירוע מוחי.

            בית הדין האזורי מינה את פרופ' עודד אברמסקי כמומחה-יועץ רפואי מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מחלת המערער (להלן גם המומחה). כמו כן, הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. בחוות דעתו מיום 22.7.08 כתב המומחה כי להערכתו אין הוכחה שאירע אירוע חריג, אך אם היה אירוע כזה בעבודה אזי:

"הסבירות לקיום קשר סיבתי הינה נמוכה שכן אצל התובע מצאו יתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה שהם גורמי סיכון להופעת אירוע מוחי. ניתן לומר כי השפעת העבודה על התפרצות המחלה הינה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים (יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה)."

בשל התבטאותו בעניין קיומו של האירוע החריג, הגיש המערער בקשה למינוי מומחה רפואי אחר. הבקשה נדחתה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש המערער. בהחלטה מיום 19.2.09 הופנו למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, ובתשובות להן מיום 3.3.09 כתב כך (לאחר שציין כי הוא מקבל את הקביעה שהוכח אירוע חריג בעבודה):

"2. במסמך סיכום מחלה מבי"ח אסף הרופא מ-19.9.02, שבו אושפז בגלל מחלת לב איסכמית עם אוטם בשריר הלב, כתוב בפרוש ברשימת האבחנות שהוא סובל מיתר לחץ דם ומהיפרליפידמיה. הוא גם קיבל טיפול להורדת לחץ דם על ידי תרופת נורמיטן וטריטס וטיפול להורדת שומנים על ידי תרופת סימוביל. אשפוז זה היה למעלה מחצי שנה לפני האירוע הנדון.

3. קראתי בקפידה את חוות דעתו של עמיתי פרופ' נתן בורנשטיין שאותו אני מאוד מוקיר ומעריך. פרופ' בורנשטיין מצטט מאמרים על הופעה של אירועים מוחיים בעקבות מצבי דחק שאותם אני מכיר ומקבל. אבל פרופ' בורנשטיין כותב שמדובר 'בגבר אשר בעברו היה בריא בדרך כלל' ואינו מתייחס משום מה לעובדה שאיש זה לא היה בריא והוא כן סבל לפני האירוע מיתר לחץ דם, מהיפרכולסטרולמיה וגם מאי ספיקת לב עם אוטם בשריר הלב. מאחר והיה אירוע חריג, אינני יכול לשלול קשר כל שהוא בין האירוע לבין הופעת המחלה המוחית, אבל כפי שכתבתי ב-22.7.08 - השפעת האירוע על התפרצות המחלה הינה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים שהם גורמי סיכון מובהקים: יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה, מחלת לב קודמת. הסיכוי שהיה מפתח מחלה במוח מבלי נוכחות גורמי סיכון, הינה פחותה בהרבה מהסיכוי לפתח מחלה מוחית כתוצאה מהאירוע בנוכחות גורמי סיכון".

משהתברר כי הועברו למומחה מסמכים רפואיים נוספים של מטופלים אחרים אשר אינם קשורים למערער, הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת בה התבקש לחזור ולבחון את חוות דעתו שלכאורה התבססה על מסמך רפואי שאינו שייך למערער. ואכן, המומחה ערך מחדש את חוות דעתו וביום 17.5.09 כתב כך:

"לפיכך אני מרשה לעצמי לקבוע שעד האירוע ב-30.4.03 לא היה ידוע על גורמי סיכון להופעת אוטם מוחי. רק בעת האשפוז נמצאו ערכים גבוהים של כולסטרול (246) וערכים גבוהים של לחץ דם. יתכן אמנם שהערכים הגבוהים של לחץ הדם היו בחלקם בתגובה לאירוע המוחי, אבל הערכים הינם מאוד גבוהים ונמשכו כל ימי האשפוז עד מתן טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם, ולכן לא ייתכן שהינם רק תוצאה מהאירוע... בגלל ממצאים אלה מופיעות ברשימת המחלות במסמך השחרור גם האבחנות של יתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה. ברור איפוא שהוא סבל משני גורמי סיכון אלו אף אם לא היה ידוע עליהם קודם להופעת השיתוק. מקובל גם שהיה אירוע חריג לפני הופעת השיתוק. אני מעריך איפוא שהאירוע החריג כן תרם להופעת מחלת השיתוק אך במידה פחותה יותר מאשר תרומת גורמי הסיכון. זאת מכיוון שללא נוכחות גורמי הסיכון, הסבירות להופעת שיתוק מאירוע חריג, כפי שתואר, הינה פחותה בהשוואה לסבירות של הופעת שיתוק בנוכחות גורמי סיכון וללא אירוע חריג".  

            בהמשך לחוות דעת זו, התבקש המומחה שוב להתייחס לאפשרות האם האירוע בעבודה היווה זרז משמעותי להתפרצות המחלה אצל המערער, ולהבהיר האם השפעת העבודה על התפרצות המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. בתגובה, חזר והבהיר המומחה ביום 20.7.09 כי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

            בהחלטה נוספת מיום 21.10.09 התבקש המומחה להתייחס שוב לחוות דעתו של ד"ר בורנשטיין ולהשיב לשאלה בדבר הזרז המשמעותי. המומחה השיב ביום 19.11.09 והבהיר כי מקובלת עליו עמדתו של פרופ' בורנשטיין על השפעת מצבי דחק על אירועים מוחיים, ובמקרה הנידון לא ניתן לשלול קשר בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי, אולם פרופ' בורנשטיין לא התייחס לכך שהמערער סובל מיתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה, שהם גורמי סיכון בולטים יותר להופעת אירוע מוחי מאשר מצב נפשי. באשר לשאלה השניה, ציין המומחה:

"ניתן בהחלט לראות אירוע בעבודה זרז להתפתחות האוטם המוחי אצל התובע. המצב הנפשי יכול היה להוות טריגר להופעת האוטם אצל אדם שלו גורמי סיכון של היפרליפידמיה ויתר לחץ דם. אבל, כפי שגם כתבתי קודם לכן, השפעתו של האירוע בעבודה ששימש כזרז, פחותה מהשפעת גורמי הסיכון הקונסטיטוציונלים".

4.         בית הדין האזורי בפסק דינו קבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תאונה בעבודה, כאשר לאור תשובות המומחה השפעת האירוע בעבודה היא זניחה לעומת השפעת הגורמים האחרים, וגם אם המומחה מודה בקיומו של קשר סיבתי הוא מדבר על כך כאפשרות בלבד. עוד צוין בפסק הדין כי יש לזכור כי האירוע החריג היה ויכוח קצר מאוד בהתייחס למערער, אשר עבד בבניין שנים רבות והיה רגיל בויכוחים עם פועלים שלא מבצעים את עבודתם כראוי.

            מכאן הערעור שבפנינו.

            ההליך בערעור ועיקר טענות הצדדים :

5.         המערער טוען בפנינו כי מחוות הדעת של המומחה עולה מסקנה הפוכה, ולפיה מתקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו לקה. לטענתו, לא היה מקום לתת משקל לחוות הדעת של המומחה מיום 22.7.08 ומיום 3.3.09 אשר התבססו על מסמכים רפואיים של אחרים והיו שגויות. משקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי מובהק, עובר נטל ההוכחה לכתפי המשיב ועליו להוכיח כי השפעת העבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים, והמשיב לא עמד בנטל זה.